החלטה בתיק רע"א 5474/03

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' גילאור) במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למנות רואה חשבון מכריע מטעם בית המשפט.

           סכסוך כספי, שפרץ בין המבקש למשיבים, בעניין פרויקט בניה משותף בחיפה (להלן: פרויקט נווה שאנן) הוליד תביעה ותביעה שכנגד, שהסתיימו בהסכם פשרה, שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 10.1.2001 (להלן: פסק הדין שבפשרה). בפסק דין שבפשרה פירט בית המשפט המחוזי את העקרונות לפיהם תיערך ההתחשבנות בין הצדדים, וקבע כי החשבון לפי עקרונות אלו יעשה על ידי שני רואי חשבון של הצדדים, שיסכמו עמדתם בנושאים החשבונאים בתוך 67 ימים מיום 3.1.2001, וכי רק במקרה בו תפרוץ ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת לגישור ימונה רואה חשבון על ידי בית המשפט.

           ביום 29.8.2002, בחלוף למעלה משנה ושבעה חודשים מיום מתן פסק הדין שבפשרה, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה למינוי רואה חשבון מכריע, מן הטעם שקיימת בין רואי החשבון של הצדדים מחלוקת שאינה ניתנת לגישור. המשיבים התנגדו לבקשה, בטוענם כי עם חלוף המועד שנקבע בפסק הדין שבפשרה לעריכת התחשבנות (קרי, 67 הימים מיום 3.1.2001), סיים בית המשפט את תפקידו, ושוב אין הוא רשאי להיענות לבקשה למינוי רואה חשבון מכריע. בנוסף, טענו המשיבים כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, וכי המחלוקות בין הצדדים אינן חשבוניות כלל וכלל, אלא משפטיות, משום שטענות המבקש עומדות בניגוד לעקרונות שנקבעו בפסק הדין שבפשרה.

           בית המשפט מחוזי, שנתן החלטתו לאחר שנחקרו בפניו רואי החשבון של שני הצדדים, דחה את טענותיהם הדיוניות של המשיבים, בקובעו כי מגבלת 67 הימים רלוונטית אך ורק למועד בו רואה החשבון של כל אחד מהצדדים יגיש את סיכום עמדתו, ולפיכך, אין בית המשפט כפוף למגבלת זמן זו. בעניין השיהוי, קבע בית המשפט כי שני הצדדים לא פעלו על פי הוראות פסק הדין שבפשרה ועל כן, לא נוצר קיפוח של המשיבים לעומת המבקש. לגופו של עניין, בחן בית המשפט המחוזי את המחלוקות החשבוניות להן טען המבקש, כפי שאלו הופיעו במכתב ששלח רואה החשבון של המבקש לרואה החשבון של המשיבים ביום 20.11.2001, וקבע כי אין ביניהן מחלוקת המצדיקה מינוי של רואה חשבון מכריע. בית המשפט המחוזי ציין כי עיקרו של הסכסוך שנתגלע בין הצדדים נגע לפרשנותו של פסק הדין שבפשרה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

           המבקש טוען, כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר התעלם מכך שרואי החשבון של המשיבים לא פעלו באופן מקצועי ואובייקטיבי, אלא פנו בכל שאלה לייעוץ משפטי מבאי כוחם של המשיבים, ולא סיפקו לרואה החשבון של המבקש את כל החומר הרלוונטי. כמו כן, טוען המבקש, כי בית המשפט המחוזי טעה בקובעו, כי גדר הסכסוך הינו המחלוקות שפורטו במכתבו של רואה החשבון מטעם המבקש, מיום 20.11.2001, שכן התצהירים והחקירות הנגדיות, שנערכו בפני בית המשפט קמא, חרגו מעבר למסגרת המחלוקות שפורטו באותו מכתב, ואין כל איסור או מניעה שימנעו מבעד המבקש להעלות מחלוקות נוספות. לגופו של עניין, טוען המבקש, כי בית המשפט טעה בקובעו כי לא קיימת מחלוקת המצדיקה מינוי רואה חשבון מכריע.

           המשיבים סומכים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטוענים, כי טענותיו של המבקש בדבר מחלוקות חשבוניות אינן אלא מסווה לניסיונות לחתור תחת העקרונות הברורים והחד משמעיים שנקבעו בפסק הדין שבפשרה. בעניין זה, טוענים המשיבים כי מתן אפשרות לבעל דין לחזור בו מהסכמתו שניתנה במסגרת הסכם פשרה, תחתור תחת מוסד הפשרה. כמו כן, טוענים המשיבים, כי היה על בית המשפט קמא לדחות על הסף את הבקשה למינוי רואה חשבון מכריע, מהטעמים של שיהוי, וחוסר ניקיון כפיים.

           לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           בכל הנוגע לטענות המקדמיות של הצדדים, לא מצאתי לנכון לקבלן. טענות המשיבים בדבר דחיית הבקשה למנות רואה חשבון מכריע על הסף, נדונו ונדחו על ידי בית המשפט קמא ולא מצאתי סיבה לשנות מקביעתו.  זהו הדין גם לגבי טענותיו של המבקש בדבר אי שיתוף הפעולה מצידם של רואי החשבון מטעם המשיבים בעניין העברת מסמכים לרואה החשבון של המבקש. לא מצאתי גם סיבה לקבל את טענתו של המבקש בדבר העדר העצמאות והאובייקטיביות של רואי החשבון של המשיבים. פנייתם של רואי החשבון של המשיבים לבאי כוחם של המשיבים אינה נראית בעיני בלתי סבירה, מקום בו נקבע כי עבודתם תונחה על פי העקרונות שנקבעו בפסק הדין שבפשרה, ובאי כוחם של המשיבים יכולים לסייע בידם בהבהרת אותם עקרונות, אם וכאשר נדרשת הבהרה כזו.

           באשר לטענותיו של המבקש בעניין גדר המחלוקת שקבע בית המשפט קמא, לא מצאתי סיבה להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא, לפיה, המחלוקות, הרלוונטיות לשאלת מינוי רואה חשבון מכריע, הינן המחלוקות שפורטו במכתבו של רואה החשבון מטעם המבקש מיום 20.11.2001. המבקש עצמו מודה בכך, כי המדובר במכתב המסכם את עמדת רואה החשבון מטעמו בעניין החשבון הסופי בין הצדדים. לפיכך, ובמיוחד לאור קביעתו של בית המשפט קמא, כי סיכום זה נשלח באיחור רב, אין מקום להעלות בשלב זה מחלוקות נוספות. מכל מקום, אין בטענתו של המבקש בעניין הסכומים שהופרשו על ידי המשיבה 2 לבדק, כדי להצביע על מחלוקת חשבונאית. פסק הדין שבפשרה קבע, במפורש, כי המבקש יהיה זכאי ל- 20% מאותו סכום, כאשר יחליטו רואי החשבון של המשיבים כי ניתן להשיבם. טענתו של המבקש, כי הוא זכאי לקבלה מיידית של אותם 20% לא רק שאינה מעלה מחלוקת חשבונאית, היא אף אינה מעלה מחלוקת משפטית בעניין פירוש פסק הדין שבפשרה, שכן, טענתו של המבקש בעניין זה עומדת בסתירה לאמור בפסק הדין שבפשרה. לפיכך, דינה של טענה זו להידחות.

באשר למחלוקות החשבוניות, שלטענת המבקש מצדיקות מינוי רואה חשבון מכריע, כאמור, בית המשפט המחוזי בחן את כל המחלוקות החשבונאיות הנטענות, אחת לאחת, וקבע על בסיס הראיות שהוצגו בפניו, כי קיים מספר מצומצם של מחלוקות חשבונאיות, וכי כולן ניתנות לפתרון על ידי רואי החשבון של הצדדים. החלטתו של בית המשפט המחוזי עומדת על יסודות איתנים, ובקשת רשות ערעור, בענייננו, אינה מגלה עילה מספיקה אשר תצדיק התערבות בקביעות הערכאה הראשונה.

           הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות שכר טרחת עורך הדין של המשיבים בסך 10,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ"א בחשון תשס"ד (16.11.2003).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: